פסק-דין בתיק עת"א 53314-05-11

העותר מרצה עונש מאסר ראשון לתקופה של 30 חודש בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין נושא ת.פ. 6119/07 (בימ"ש מחוזי חיפה) שערעור על עונש של 32 חודשי מאסר התקבל בע"פ 4979/09 (ביהמ"ש העליון) ובגין הרשעתו בעבירה של העלבת עובד ציבור, חבלה במזיד ברכב וניסיון תקיפת שוטר נושא ת.פ. 10213-01-09 (בימ"ש שלום בחדרה).

ביום 15.5.11 דחתה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") את בקשת העותר לשחרור מוקדם לאחר ששקלה את נסיבות עניינו של העותר, את העובדה שהוא מודה באופן חלקי בעבירה שיוחסה לו, את היותו משולב באגף אסירי עבודה ונוטל חלק בפעולות חינוך כפי שעולה מתעודות שצורפו לעתירה.

הוועדה לא התעלמה גם מהתנהגותו החיובית של העותר, למעט עבירת משמעת אחת שבה נמצא בתאו בכלא אשל דוקרן, אך מדובר בהתנהגות ישנה יחסית.

באשר לעותר, נבנתה תוכנית שיקום על ידי רש"א אך זו בוטלה לאחר שהתקבלו מידעים אשר הוצגו בפני הוועדה והוצגו גם בפנינו לפיהם חתכים בפניו נגרמו בשל סכסוך עם אחרים במהלך חופשה אליה יצא בחודש אוקטובר 2010, ומאז הופסקו חופשותיו.

ב"כ העותר טוען כי אין בסיס למידעים הנ"ל וסומך טענתו על דברים שקיבל מבני משפחתו של העותר ומשכניו, וכן מהמשפחה שעל פי המידעים סכסוך בינה לבין העותר גרם לפציעתו על ידי אחד מבניה.

משבוטלה תוכנית רש"א שהוכנה לגבי העותר, הציג העותר בפני הוועדה, ואף צירף לעתירה תוכנית שיקומית פרטית של העו"ס עתמאנה סאמר לפיה העותר יקבל טיפול פרטני חד שבועי, טיפול קבוצתי שמתמקד בשליטה בכעסים, ויועסק אצל חבר משפחתו שהוא בעל עסק לחלוקת גז, כפי שעולה במסמך שצורף לעתירה.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו כי שגתה הוועדה כאשר הסתמכה על חומרת התנהגותו של העותר וכאשר התעלמה מכך שמדובר במאסרו הראשון, אין לחובתו עבר פלילי, התנהגותו בבית הסוהר תקינה, והוא יצא לחופשות עד שהופסקו בשל הטענה שהותקף במהלך חופשתו האחרונה.

לטענת ב"כ העותר, טעתה הוועדה כאשר לא קיבלה את תוכנית השיקום הפרטית שהגיש העותר, שכן מדובר בתוכנית טיפולית שכוללת מפגשים חד שבועיים וטיפול פרטני, ויש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העותר ולהרחיק אותו מעולם העבריינות.

ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ועומדת על התנהגותו הסמויה שאיננה תקינה, שכן לחובתו חומר מודיעיני בעניין מעורבות בסמים, ומידעים מוצלבים ומהימנים בדבר תקיפתו במהלך החופשה האחרונה אליה יצא.

כמו כן, מצביעה ב"כ המשיב 2 על הסתירה בין התייחסותו של העותר לעבירות בגינן הוא מרצה את מאסרו, כאשר בפני גורמי הטיפול הוא נטה להשליך את מירב האחריות על סביבתו והודה באופן חלקי בלבד בביצוע העבירות, ואילו בפני המטפל הפרטי הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה ותובנה לחומרתם, והביע אמפתיה כלפי הקורבן.

עיון בהחלטה נושא העתירה מעלה כי הוועדה אכן ציינה בפתח החלטתה את העבירות בגינן מרצה העותר את עונש המאסר, אך לא לקחה אותן כנימוק יחיד לדחיית בקשת העותר לשחרור על תנאי, אלא בהקשר זה שהעותר לא הביע חרטה על מעשיו במסגרת טיעוניו לעונש, כפי שגם לקח אחריות חלקית בלבד עליהן בפני גורמי הטיפול, וזאת בשונה ממה שאמר למטפל הפרטי אשר הכין עבורו תוכנית טיפולית לאחר ביטול תוכנית רש"א.

עיקר הנימוק להחלטת הוועדה נעוץ במידעים שהוצגו בפניה ואשר הוצגו גם בפנינו לפיהם העותר נפצע בשל סכסוך במהלך חופשתו האחרונה ושחרורו המוקדם עלול לסכן אותו.

עיון במידעים מעלה כי מדובר במידעים הסמוכים לחזרת העותר מהחופשה, מדובר במידעים מוצלבים וצדקה הוועדה כאשר הסתמכה עליהם, הגם שבני משפחתו של העותר, שכניו, ובני המשפחה שעל פי החשד גרמו לפציעתו של העותר במהלך חופשתו, מכחישים את תוכן המידעים.

גם התייחסות הוועדה לתוכנית הטיפולית שהוכנה לגבי העותר, לאחר ביטול תוכנית רש"א היא התייחסות סבירה, שכן בטרם בחינת דרכי הטיפול יש לבחון את המוטיבציה שיש לעותר לקבל את הטיפול המוצע.

באשר לעותר שבפנינו, מדובר במי שלא נטל אחריות מלאה על מעשיו בפני בית המשפט שדן אותו ובפני גורמי הטיפול בכלא, ואילו רק בפני המטפל הפרטי הוא נטל אחריות מלאה על מעשיו וגילה אמפתיה כלפי הקורבן.

סתירה זו בהתנהגות מעלה חשש שלא מדובר במוטיבציה אמיתית של העותר ליטול חלק בתהליך טיפולי אלא רק במוטיבציה המונעת מרצון להשתחרר שחרור מוקדם וכזו לא יכולה לשמש נימוק לשחרור מוקדם, גם כאשר קיימת תוכנית טיפולית.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה היא החלטה סבירה שלקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים ואין מקום להתערב בה.

אנו דוחים את העתירה.

<#2#>